<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תפילה</h1>
<h2>דף לח.</h2>
תנן בסוטה [ל"ב ע"א] ואלו נאמרין בלשון הקדש מקרא בכורים וחליצה ברכות וקללות וברכת כהנים וכו' עד ברכת כהנים כיצד במדינה אומר אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכנויו. במדינה נושאין כפיהן כנגד כתפותיהן ובמקדש על ראשיהן. ותו אמרי' בגמרא כה תברכו בעמידה. כה תברכו בנשיאת כפים. כה תברכו בשם המפורש. יכול אף בגבולין כן ת"ל ושמו את שמי במקום ששמי שם, כדכתיב לשום את שמו שם. כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בקול רם. ואמר אביי נקטינן לשנים אומר כהנים לאחד אינו אומר כהנים שנאמר אמור להם לשנים וכן הלכה.
ובעדנא דפרסי כהני ידיהו אסיר ליה לאינש לאסתכולי בהון, אלא צריכין לעמוד לפניהם ביראה וברתת ובכבד ראש. דאמר מר [חגיגה ט"ז ע"ב] המסתכל בכהנים בשעה שמברכין עיניו כהות משום שכינה, כדאמור באגדתא הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ותנן [מגילה כ"ד ע"ב] כהן שיש בידיו מום לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות בסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, ואמר ר' יהושע בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. חפני בשני שלאלפין קורין עיינין ולעיינין אלפין לא ישא את כפיו. וזבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר, ומי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו, ואם רוב העיר מלאכתן בכך מותר.
<h2>דף לח:</h2>
ובזמן שאין נשיאת כפים ואומר שליח צבור ומזכיר יברכך אין צריכין לענות אמן אלא אחר חתימת שים שלום. וברכת כהנים כל הלכותיה כמו שמפורש בפרק בשלשה פרקים [תענית כ"ו ע"א], ובמסכת סוטה בפרק אלו נאמרין בכל לשון. ואמר ר' אלעזר [ברכות ל"ב ע"ב] כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו. וכהן שנשתמד וחזר בו חזינן לרבואתא דקאמרי אסור לעלות לדוכן שהרי חלל קדושתו של אהרן. ואמר רבי יהושע בן לוי מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ואמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה על כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי.
ותניא [ר"ה כ"ח ע"ב] מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ת"ל לא תוסיפו על הדבר וכו' עד אמרי התם כיון דאלו מתרמי צבורא אחרינא הדר מברך להו כל יומא זמניה הוא. ושמע מינה דכהן דפריש ידיה בהא דוכתא, ואזל לדוכתא אחרינא ואשכח צבורא דלא מטי לברכת כהנים, כי מטו לברכת כהנים פריס להו ידיה ושפיר דמי.
ברכת כהנים. וכשאומר שליח צבור ברכת עבודה כהן המברך עוקר את רגליו או עולה לדוכן דאמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם וגו' מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה, תני ר' אושעיא לא שנו אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה וכן הלכה, ואע"ג דלא מטי ליה לדוכן אלא לאחר עבודה, והלכך ברכת עבודה יש בה לשנות בין יוצר ומוסף למנחה וערבית, דביוצר ומוסף פותח ואומר רצה ה' אלהינו בעמך ישראל ותפלתם שעה והשב העבודה לדביר ביתיך ואישי ישראל ותפלתם, אבל במנחה אינו אומר רצה כולו אלא מאישי ישראל ולהלן, מפני שסימן זה לכהנים הוא לעקור את רגליהם. וכן מצינו בתשובה לגאון ז"ל אבל רצה אין המנהג לאמרו, כאשר אמר רב סעדיה ז"ל שאין אומרין אותו במנחה חוץ מן המנחה של תענית, ומי שאומרו תמיד לא יפה הוא עושה כי זה הסימן הושם לכהנים לנשיאת כפים, וכשאמר רצה כהנים עוקרין רגליהם וכשאומר אישי ישראל אין עולין, וביום הכפורים בלבד במנחה אע"פ שאין הכהנים נושאין כפיהם מנהגנו לומר רצה, ואתם עשו כמנהגות אלו.
ועם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה. פשיטא אריכי באפי גוצי לא מפסקי, תיבה לא מפסקא, מחיצה מאי, תשמע דאמר רבי יהושע בן לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים, אבעיא להו לצדדין מאי, ומסקנא דצדדין כלפניו דמי.
<h2>דף לט.</h2>
וכהן הנושא את כפיו מאי מברך אמר רב חסדא ברוך אשר קדשנו (במצותיו וצונו) בקדושתו של אהרן [וצונו] לברך את עמו ישראל באהבה. וכד עקר כרעיה למיסק אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא הברכה הזאת שצויתנו לברך את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. וכי מהדר אפיה מן צבורא אומר רבון העולמים עשינו מה שגזרת וצוית עלינו עשה כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. ואמרי רבואתא הפורס כפיו לא יברך אשר קדשנו בקול אלא בלחש. העם בשעת ברכת כהנים מה הן אומרים אמר רב חסדא ברכו ה' מלאכיו וכו'. ומסקנא דלא מבעי למימרינהו כלל.
וגרסי' בפ' הרואה [ברכות נ"ה ע"ב] האי מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי הוא, ליקום קמי כהני בעדנא דפרסי ידיהו ולימא הכי רבון העולמים אני שלך וחלומותי שלך ואיני יודע מה שחלמתי בין שחלמתי לעצמי בין שחלמתי לאחרים בין שחלמו לי אחרים אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומו של יוסף ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה וכמי יריחו על ידי אלישע וכמרים מצרעתה וכנעמן מצרעתו וכחזקיהו מחליו, וכשם שהפכת קללת בלעם מרעה לטובה כן תהפך כל חלומותי לטובה ולברכה ולשלום ולחיים [ולסיים] בהדי כהני דעני צבורא אמן. ואי לא לימא הכי אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום לטובה.
<h2>דף לט:</h2>
ואמר ר' זירא אין הכהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזירו פניהם מן הצבור. ואמר ר' זירא אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכה [עד שיכלה הדבור מפי הקורא. ואין הצבור עונין אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים מתחילין בברכה] אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום. ואמר ר' שמעון בן פזי כל כהן שלא (נשא) [נטל] את ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה'.
ואין העונה אמן רשאי לענות עד שיכלה ברכה מפי המברך. וגרסי' בפרק ואלו נאמרין בכל לשון אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי המתרגם, ואמר רב זירא אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות (ברכת) כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא, ואין הצבור עונין אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואמר רב חנן בר רבא [ברכות מ"ה ע"א] מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו. ואמר רבי שמעון בן פזי מנין למתרגם שלא יגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול, מה ת"ל בקול בקולו של משה, ואם אינו יכול להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא. והעונה [ברכות מ"ז ע"א] אמן יתומה יהיו בניו יתומין מפרש לה בירושלמי [ברכות ספ"ח] בההוא דמחייב למברכה ועני לה ולא ידע על מה עני לה ופטר נפשיה בהאי. אבל אי לא מחייב בה הא תנן [ברכות נ"א ע"ב] עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע את כל הברכה מפיו, אבל אחר ישראל אע"פ שלא שמע את כל הברכה עונה, ומקשינן אי לא שמע היכי נפיק ואוקימנא כשלא אכל. וש"מ שאע"פ שכבר התפלל אדם ויצא ידי חובתו מצוה לענות אמן אחר שליח צבור על כל ברכה וברכה.
<h2>דף מ.</h2>
ואין כהנים רשאין לעלות בסנדליהון לדוכן והוא מתשע תקנות שתקן רבן יוחנן בן זכאי.
<h2>דף מט.</h2>
וכיון שעומדין מן התחנה אומר אבינו מלכנו חננו ועננו וכו' ואנחנו לא נדע וכו'. ואומרים קדיש, ואחר כך תהלה לדוד, יענך ה' ביום צרה, ובא לציון גואל, וכל סדר קדושה, כדאמרינן אלא עלמא אמאי קיים אקדושא דסדורא ואיהא שמה רבא דאגדתא. ולפיכך [אחר] כל התפלות יפה לומר מילי דאגדתא ולומר קדיש עליהון.
